במאמר "מוסר, יש כזה דבר?" הצגתי את הבעיות השונות המתעוררות מקיומה של חברה המבוססת על מוסר.
הבעיה הראשונה הייתה שלמוסר אין בסיס אובייקטיבי. כלומר אין אמות מידה מוחלטות, נכונות לכולם, שלפיהן ניתן לקבוע שדבר מסוים הוא מוסרי ודבר אחר אינו מוסרי.
בעיה נוספת היא ההתיחסות למניעים מסוימים או פעולות מסוימות במובן של ערכי אמת ושקר. כלומר לפי גישת המוסר ישנם מניעים ופעולות שהם "נכונים" ואחרים שהם "שגויים", דבר שאין לו בסיס במציאות ויוצר שורה של עיוותים תפישתיים.
הבעיה השלישית היא שגישת המוסר מצדיקה שיפוט ואלימות כלפי כל אדם או מעשה המוגדר כ"לא מוסרי".
למרות שמצאתי שלרוב האנשים קל להסכים עם המסקנות הללו, עדיין יש להם התנגדות עזה לוותר על תפישת המוסר. התנגדות זו נובעת מהמחשבה שללא מוסר החברה האנושית הייתה מתדרדרת לרוע. כלומר לבני אדם לא תהיה דרך לדעת כיצד לפעול באופן כזה שימנע גרימת סבל הדדי.
טענה זה הייתה יכולה להיות נכונה, אלמלא היה קיים באדם דחף טבעי שגורם לו לרצות להיטיב עם האחר. דחף זה נקרא "ערכים".
אהבה היא ערך, חמלה היא ערך, שלום הוא ערך, אמת היא ערך, חופש הוא ערך וכדומה.
הטענה המרכזית שלי היא שבשביל שתתקיים חברה בה אנשים מיטיבים אחד עם השני ולא מזיקים האחד לשני, אין צורך לפתח באופן מלאכותי סט כללים לו אנו קוראים "מוסר", אלא בפשטות יש לטפח את הערכים. וכפי שאראה בהמשך, מה שאנו באמת מחפשים באמצעות רעיון המוסר, זה את התבטאות הערכים.
כדי להבין מהם הערכים, חשוב להבין דחף נוסף הקיים באדם הנקרא "צרכים".
דוגמא לצרכים הם הצורך במזון מים ואויר, הצורך בבטחון, הצורך בהגנה מפני איתני הטבע, בבריאות, הצורך במין וכדומה. כמו כן ישנם צרכים בעלי אופי יותר רגשי, כגון הצורך בחברה, הצורך בהכרה, צורך בתחושת משמעות ומימוש וכדומה.
הערכים והצרכים הם שני דחפי הפעולה הבסיסיים הקיימים באדם.
במהותם הצרכים של האדם ממוקדים בו עצמו ובמה ייטיב עמו. הערכים אינם ממוקדים באדם עצמו אלא באחר ממנו. ליתר דיוק הערכים ממוקדים ב"מכלול". כלומר הם ממוקדים בלהיטיב עם כל מי שנתפס בעיננו כבר חישה, כאשר גם אנו עצמנו נתפשים כחלק מהמכלול הזה.
הבנה מדוייקת של מהותם של הערכים ושל ההבדל בינם לבין הצרכים איננה פשוטה. כל פעולה שלנו עשויה להיות מונעת משילוב של צרכים וערכים וכפי שנראה בהמשך במקרים רבים ערך עשוי להפוך לצורך. ללא היכרות עם התכונות המבדילות בינהם לא נדע להבדיל בין השניים.
כדי להגיע להבנה ברורה של מהותם של הערכים וההבדל בינהם לבין הצרכים יש צורך בנסיון הנובע מתבוננות עצמית מאוד עדינה, שייתכן שאינו זמין לקורא. למעשה נכון לרגע כתיבת שורות אלו, בעצמי אינני מרגיש שאני מבין לחלוטין את מהותם של הערכים. עם זאת אנסה לשתף אתכם בתכונות של הערכים והצרכים בהן הצלחתי להבחין עד כה:
הצרכים
השאלה "מהו צורך?" היא שאלה שתשובתה אינה טריוויאלית. אחת הגישות הבסיסיות ביותר לסיווג הצרכים היא לייחס אותם לכל התנאים שהגוף הפיסי זקוק להישרדותו: מזון, מים, חמצן, שינה, הפרשת פסולת ועוד.
מהר מאוד ניתן לראות סיווג מלאכותי מעין זה אינו מספק, כיוון שקיימים אצל בני האדם תנאים נוספים, שבמידה ואינם מתקיימים, גורמים לסבל נפשי בעל אופי זהה או דומה לסבל הנפשי הנגרם מאי קיומם של הצרכים הבסיסיים.
למשל, אדם יכול לסבול מאקלים קר או חם מידי, מבריאות לקויה או מחוסר ביכולת לתת סיפוק לדחפים המיניים. גופו הפיסי יוכל להמשיך להתקיים, אך הוא יחווה סבל בעל אופי מאוד דומה לזה שהיה חווה אלמלא היו לו מספיק אוכל, מים או שעות שינה.
כלומר אנחנו יכולים לראות שתיאור טוב יותר של הצרכים אינו רק התנאים הדרושים לגוף לשרוד, אלא התנאים הדרושים לגוף כדי שלא יסבול.
במובן זה הדחפים הגורמים לנו לרצות להתגרד, לאכול אוכל טעים, לשבת על מצע נוח במקום על אבנים, הם כולם צרכים. הם כולם תנאים שכשאינם מסופקים הגוף סובל.
ההבדל בינם לבין הצורך בחמצן, מים ומזון הם עוצמת הצורך ועוצמת הסבל הנגרם מחוסר סיפוקו.
אך גם הסיווג הזה אינו מספק. כמו שהאדם יכול לסבול באופן פיסי, על ידי תחושות בלתי נעימות, הוא יכול גם לסבול באופן רגשי.
קל לראות שמרבית האנשים, כמעט ללא יוצא מן הכלל זקוקים לתנאים מסוימים כדי לא לסבול באופן רגשי.
תנאים שיתנו מענה לצרכים רגשיים שונים כגון: הצורך בחיבור (ההיפך מבדידות), הצורך בהרגשת ערך עצמי, הצורך להרגיש נאהב, הצורך במשמעות בחיים, הצורך בעניין ועוד.
הצרכים במהותם הם אוניברסליים. הם קיימים אצל כל בני האדם באופן מובנה. חלקם, כמו הצורך המיני, מתפתח בשלב מאוחר יותר בחיים.
עם זאת עשוי להיות שוני באופן בו הצרכים השונים מתבטאים אצל אנשים שונים.
שוני זה עשוי לנבוע ממספר סיבות:
אופן סיפוק הצורך: לאף אחד אין צורך לגור בבית. לאף אחד אין צורך להיות מפורסם. לגור בבית הוא דרך מסוימת לספק צרכים מסוימים כמו למשל הצורך בהגנה על הגוף מפגעי הטבע, מחיות טרף וכו'. להיות מפורסם זו דרך מסויימת לספק את הצורך בערך עצמי. אותם צרכים יכולים עקרונית להיות מסופקים גם בדרכים אחרות.
עוצמת מובנית של הצורך: ישנם טיפוסים שונים של אנשים הנקבעים על פי מידת הפעילות והדומיננטיות של תפקוד זה או אחר במערך הגופני והנפשי שלהם. למשל אנשים מסוימים נוטים להיות יותר רגשיים, אחרים יותר שכליים, אחרים נוטים להיות יותר פעילים פיסית. צרכים שונים מתבטאים בעוצמות שונות אצל טיפוסים שונים. למשל לאדם רגשי יותר יהיה הרבה יותר צורך בחברה ויסבול מבדידות הרבה יותר בקלות מאדם שכלי יותר. לאדם השכלי יהיה יותר צורך בעניין ויסבול משעמום הרבה יותר בקלות מאד שהדומיננטיות שלו היא רגשית או פיסית.
גם בין נשים לגברים ניתן לראות הבדלים כאלו. לגברים נראה שהצורך המיני חזק יותר מהצורך להיות נאהב, ואצל נשים לרוב זה יהיה הפוך.עוצמה נסיבתית של הצורך: צרכים מסוימים נדחקים הצידה על ידי צרכים חזקים יותר. אדם שאין לו מה לאכול לרוב לא יחפש אהבה, עניין או משמעות לחיים. הצורך בתזונה יהיה כה חזק עד שהצרכים האחרים לא יתקיימו עבורו עד שצורך זה יהיה מסופק. מדרג הצרכים שהוצע על ידי הפסיכולוג אברהם מסלאו ממחיש בצורה יפה את הררכיית הצרכים הנפוצה אצל בני האדם, אם כי יכולים להיות יוצאי דופן. למשל יכול להיות שהצורך במשמעות אצל אדם מסויים יהיה כל כך בלתי מסופק, עד שיאבד לו הצורך לאכול ולשתות. אלו כאמור הם מקרים נדירים יותר.
מה שמאפיין את כל הצרכים הוא שהם מרוכזים סביב ה"אני". המניע שעומד מאחוריהם הוא להיטיב עם עצמנו.
כמו כן היות שאי סיפוקם של הצרכים יוצר סבל, המחשבה על אי סיפוקים מעוררת פחד.
כשאנו חווים פחד זו אינדיקציה לצורך הקיים אצלנו שאנו חוששים שלא יסופק.
הערכים
הערכים הם תופעה שקשה יותר להבינה מהצרכים, כיוון שהם נדירים יותר בחייו של האדם. לרוב הצרכים מאפילים על הערכים, ובמיוחד אצל אנשים שיש להם צרכים רבים שאינם מקבלים מענה. זה הופך את הערכים ליותר קשים להתבוננות ולמחקר.
אנשים המציאו את מושג הערך כיוון שהם הרגישו שיש משהו משותף בין שורה של תופעות, גם אם אינם יודעים בהכרח לבודד ולזהות תכונות משותפות אלו.
אני עצמי אינני מרגיש שהצלחתי להבין באופן מספק מהן התכונות המאפיינות את הערכים, אך הצלחתי למצוא לפחות כמה מהן אותן אתאר כאן.
דוגמאות נפוצות לערכים הם סובלנות, שוויון, צדק, חופש, ערך החיים, אמת ועוד.
כבר עכשיו ניתן לראות שיש כאן משהו מוזר. חופש יכול להיות ערך, אך גם יכול להיות צורך. הצורך בחופש, באוטונומיה, הוא אחד הצרכים הכי בסיסים של האדם. גם חיים הם צורך. הצורך בהישרדות. למעשה ניתן להראות שכל אחד מהערכים שהוזכרו יכול להתבטא כצורך.
אם כן מה מבדיל בין ערך החופש לצורך בחופש? מה מבדיל בין ערך החיים לצורך בהישרדות?
ההבדל הוא שהצורך מרוכז תמיד בעצמי. ביצירת תנאי שייטיבי איתי: החופש שלי, ההשרדות שלי וכדומה. לעומת זאת הערך רואה את אותו התנאי כמשהו המיטיב עם המכלול. הוא מייחל שלכולם יהיה חופש, שכולם ישרדו, שלכולם יהיה צדק וכדומה.
התבוננות עמוקה יותר מראה שמאחורי הערך עומד דחף מסוג שונה מזה של הצורך.
הדחף המניע את הצורך הוא פיסי או פיסי למחצה. הוא מתבטא כתחושה (כאב, מחנק, רעב…) או כ"תת-רגש". הערך לעומת זאת מונע על ידי רגש טהור.
המושג "תת-רגש" איננו מושג מוכר. הוא הוצג על ידי ג.א.גורדג'ייף שעסק בחקר הנפש האנושית ולימוד מודעות עצמית. הבנה אמיתית של ההבדל בין רגש לתת-רגש דורשת שורה של התנסויות מאוד מדויקות שרוב הסיכויים שאינן זמינות לרוב קוראי המאמר. אסביר בקצרה על ההבדל בין השניים מבלי להכנס יותר מידי לעומק.
גורדג'ייף טען שרוב הרגשות שאנו חווים ביום-יום אינם רגשות טהורים אלא רגשות הנוצרים משילוב של רגש עם תפקודים אחרים שאינם רגשיים. לרגשות אלו הוא קרא תת-רגש. כל הרגשות שאנו מכנים שליליים, כגון כעס, שנאה, פחד, קנאה הם דוגמאות לתת-רגש.
לדוגמא, פחד במקורו הוא מצב פיסי שמאפשר לנו ברגע של סכנה, למשל כשאריה מגיח מבין השיחים, להגביר את האנרגיה הזמינה לנו כדי לברוח, או לחילופין גורם לנו לקפוא במקום. חרדה היא למעשה פחד הנוצר בשל התערבות של תפקוד אחר, שהוא הדמיון. הדמיון מייצר לנו איום שאינו קיים ברגע ההווה, למשל מחשבה להיכשל בבחינה שתתקיים מחר, וכך נוצר לנו פחד מתמיד ללא איום ממשי.
גם חלק מהרגשות שאנו מכנים חיוביים הם תת-רגשות אבל ההסבר לטענה זאת הוא אפילו עוד יותר מורכב ואני מעדיף שלא להרחיב על כך כאן.
כמו התחושות, גם תתי-רגשות הם קוטביים. כמו שיש לנו כאב והנאה תחושתית, כך יש לנו כאב והנאה רגשית. לטענת גורדג'ייף, ברגש טהור, אין קוטביות שלילית. יש או הרגשה טובה או חוסר הרגשה.
במסגרת המחקר שלי להבין את ההבדל המהותי בין ערכים לצרכים מצאתי שההבדל בין ערכים לצרכים תואם את האבחנה של גורדג'ייף בין רגש לתת-רגש.
כשהייתי בן עשרים וחמש הקמתי מיזם חברתי באינטרנט. המניע העיקרי מאחורי המיזם היה הרצון להיטיב עם העולם. בו זמנית יצרתי למיזם מודל עסקי כדי שאוכל להתפרנס ממנו.
בתקופות משבר כשנראה היה שהמיזם אינו מתקדם מצאתי עצמי חווה חרדה. מצאתי שאני חווה את החרדה כאשר המיזם נתפס בעיני כמקור פרנסה. מצאתי גם שאם אני משנה את אופן ההסתכלות על המיזם, ונזכר שמטרת המיזם הוא הרצון שלי להיטיב עם העולם, החרדה הייתה נעלמת.
מה שראיתי הוא שישנן שתי מוטיבציות המניעות אותי לקדם את המיזם: ערך, וצורך.
הצורך היה להתפרנס. הוא היה ממוקד בי עצמי. הערך היה להיטיב עם העולם.
מצאתי שכשהצורך לא מקבל מענה אני סובל, אך לעומת זאת כשהערך לא מקבל מענה, אינני סובל. אני חושב שהסיבה לכך שלא חוויתי פחד כשהמיקוד שלי היה ערכי היא כיוון שאני לא הייתי במוקד. כשאני נמצא במוקד, האפשרות שלא אשיג את מה שאני רוצה מעוררת פחד. לעומת זאת, כאשר המכלול נמצא במוקד, האפשרות שמה שאני שואף אליו לא יושג לא מעורר פחד, כיוון שאין לו השלכות ישירות עלי.
יתכן ותטענו שאי הגשמה של ערך בהחלט יכול לעורר פחד או להוביל לסבל. למשל, הורים האוהבים את הילדים שלהם ולכן רוצים שהם יצליחו בחיים, לכאורה אינם ממוקדים בעצמם אלא בילדים שלהם, ולמרות זאת הם חוששים מכך שהילדים שלהם לא יצליחו.
כמו כן אפשר לחשוב על אנשים הפועלים למען רווחת בעלי חיים. אנשים אלו הפועלים מתוך חמלה רבה, אך אם הם יראו מישהו הפוגע בבעל חיים אותה חמלה תהפוך לשנאה כלפיו.
הדוגמאות הללו מראות לנו שכדי להבחין בין ערך לצורך לא מספיק לדעת מי הוא המוקד של פעולה (אני או המכלול) אלא יש צורך לזהות את האופי של הדחף הפנימי המניע את הפעולה.
כשההורים שהוזכרו קודם דואגים לעתיד הילדים שלהם, הם לא פועלים מתוך אהבה כמו שהם פועלים מתוך פחד. זה לא שהם לא אוהבים את הילדים שלהם. הם כן, אך באותה נקודה בה הם עוזרים לילדיהם הם עוזרים מתוך הפחד ולא מתוך האהבה. הפחד שהילד לא יצליח בחיים הוא ממשי עבורם כאילו היה מדובר בחייהם שלהם עצמם.
הדבר שיוצר את המעבר מאהבה לפחד, מפעולה מכוונת ערך לפעולה מכוונת צורך הוא מצב נפשי המכונה "הזדהות". ההורים מזדהים עם הילדים שלהם וחווים את סבלם האפשרי בעתיד כאילו היה סבלם שלהם. התופעה אליה אני מתייחס במילה "הזדהות" היא תופעה שלא ניתן כמעט להבינה מהתנסויות היום-יום, ויש צורך בתנאים מאוד מסוימים כדי להבחין בה, כי זוהי תופעה המתרחשת כל הזמן, ורוב האנשים אינם מכירים מצב שאינו כולל הזדהות.
הזדהות איננה רק הזדהות עם אדם אחר. דוגמא להזדהות עמוקה היא אדם הקורא סיפור בעוד הוא כל כך שקוע בסיפור כך שהוא שוכח את המציאות סביבו.
כמו כן המילה הזדהות עשויה מאוד לבלבל. רגש אהבה טהור הוא רגש אחדותי. הוא רגש בו אנו מרגישים את האחר כחלק מאיתנו, אך ללא הזדהות. כיצד זה אפשרי?
יהיה לי קשה לענות על כך, כיוון שמבלי שמתנסים מספיק בשניים ובהבדל בינהם, מילים לא יסייעו לנו הרבה. אני יכול לומר שבהזדהות אדם מאבד את עצמו. שוכח, לפחות במידה מסוימת, את עצמו ואת שאר המציאות. הוא "הופך" לדבר איתו הוא מזדהה. לעומת זאת רגש טהור של אהבה או חמלה מאפשר לאדם להתחבר לאחר, להרגיש חלק ממנו מבלי לשכוח את עצמו.
אותו פעיל למען רווחת בעלי החיים הרואה חיה סובלת, מזדהה איתה ולכן מנקודת מבטו הוא הופך לחיה עצמה. הוא רואה את הסבל של החיה כאילו היה הסבל שלו עצמו, ולכן הוא רואה באדם המתעלל אויב.
חמלה הוא רגש המאפשר לנו לראות את המציאות מנקודת מבטו של האחר, וזהו בדיוק הרגש המאפשר לאוהב בעלי החיים להיות רגיש לסבל שלהם, אך ההזדהות עם סבל זה גורמת לחמלה להתחלף בשנאה. אדם חומל שאינו מזדהה היה מצליח לראות את המציאות מנקודת מבטה של החיה אך גם מנקודת מבטו של המתעלל. הוא היה מנסה לסייע לחיה אך לא מתוך שנאה כלפי המתעלל, כי הוא יכול להבין גם את נקודת מבטו.
כמו הצרכים, גם הערכים הם אוניברסליים, אך כדי לראות זאת גם פה עלינו ללמוד להבדיל בין הערך עצמו להתבטאויות שונות שלו.
ניקח למשל את שלושת הערכים הבאים: אהבת המדינה, אהבת כדור הארץ, וכיבוד ההורים. אלו הם ערכים לכאורה שונים. הם לפעמים אפילו מופיעים אצל אנשים בעלי אידיאולוגיות פוליטיות מנוגדות. למעשה כל השלושה הן התבטאויות שונות של אותו הערך. ערך שניתן לכנות בשם "הכרה בזה התומך בי". אנשים שונים חווים את הערך הזה באופן שונה כיוון שהם מזהים באופן שונה מי הוא זה התומך בהם.
ניתן לראות שהערכים מתקיימים הודות לצרכים. ערך החופש קיים כי לאנשים יש צורך בחופש. ערך החיים או ערך השלום קיים כי לאנשים יש צורך לשרוד. ניתן לומר שערך הוא דחף הרוצה לתת מענה לצרכים של המכלול. אלמלא היו קיימים הצרכים לא היו קיימים הערכים, כיוון שללא צרכים לא היה למי לעזור.
אנו מגדירים תנאים או פעולות מסוימות כערך, למשל "עבודה קשה", "עצמאות", "מצוינות", "שוויון". ערכים אלו אינם ערך טהור. אלו הם תנאים מסוימים שאנו מעריכים כיוון שאנו מזהים בהם משהו טוב. כלומר משהו שנותן מענה לצרכים שלנו ושל האחרים. אי לכך, כדי להבין את האוניברסליות של הערכים, יש לרדת לעומק, מתחת לתנאים המוערכים, על מנת להבין מדוע הם מוערכים. עלינו לחפש מהו הצורך שהם נותנים לו מענה.
בבסיס רבים מהערכים, ואולי אפילו בכולם, ניתן למצוא רגש מאחד. רגש כמו אהבה, חמלה, אמפתיה, רצון טוב וכדומה. אם איננו מזהים רגש זה בערך מסוים קרוב לוודאי שמדובר בצורך במסווה של ערך. למשל, כפי שהזכרנו קודם, אהבת המדינה היא ערך. אך אם אהבת המדינה מתבטאת בשנאה של מי שאינו מהמדינה, סימן שמדובר בהתבטאות של צורך. למשל צורך בהרגשת ערך עצמי המקבל מענה על ידי הרגשת ייחוד (אנחנו המדינה הכי טובה!), או צורך בבטחון שאינו מתמלא בשל פחד מהלא מוכר והשונה ממני (מי שאינו חלק מהמדינה).
בבסיסם גם הערכים וגם הצרכים מונעים על ידי השאיפה לאושר. כזכור במילה אושר אני מתכוון לרצון לצמצם כאב וסבל, ולהגדיל הנאה פיסית ורגשית. במובן זה האושר הוא הצורך והערך העליון. למשל, החופש הוא צורך משנה לאושר כיוון שללא חופש איננו יכולים לפעול באופן שיצמצם את הכאב והסבל או יגדיל לנו את ההנאה. באופן דומה ערך החופש הוא ערך משנה לאושר. אנו רוצים שאנשים יהיו חופשיים כי זה יאפשר להם להיות יותר מאושרים - וזה יסב לנו עצמנו אושר.
כפי שאני רואה זאת, הערכים, לפחות הבסיס שלהם, כלומר הרגש המאחד, קיימים באדם באופן טבעי. לא צריך ללמד אותם, אך ניתן לחזק אותם. איננו מלמדים אהבה או אכפתיות. האהבה או האכפתיות קיימים בנפש האדם באופן טבעי, אך בהחלט ניתן לחזקם.
כיצד נוצרו הרגשות המאחדים הללו? אנני יודע. בתקופה ההסטורית הנוכחית קיימת נטיה להסביר כל תכונה אנושית כתוצר אבולוציוני של צורך הישרדותי. אני נוטה להאמין שתפישה זו אינה שלמה. אני מסכים לחלוטין שישנן תכונות רבות שניתן לראותן כתוצר שהתפתח לצורך השרדות, כמו למשל הצרכים הבסיסיים (לאכול, לישון…), החושים, ועוד. עם זאת קשה לי מאוד לראות כיצד הרגשות המאחדים כמו חמלה, אהבה, אכפתיות וכו' הם תוצר של הצורך בהשרדות. יתרה מכך, לאדם ישנם גם צרכים שלא ניתן לייחס להשרדות - למעט בצורה מאוד מאולצת.
מדוע אנו אוהבים כל כך מוסיקה? מדוע יש לנו צורך ביצירה? (הצורך ביצירה מתבטא מאוד חזק אצל אמנים, אבל ניתן למצוא אותו בהרבה מקומות נוספים).
אינני יודע את התשובה. באופן אישי אני מאמין שיש לנו יותר מטבע אחד. הטבע ההישרדותי, הקשור לגוף הפיסי, והכולל גם את תת הרגשות, ומנגד הטבע הרגשי (הטהור) שאינו קשור להישרדות הגוף הפיסי.
הנקודה שהכי חשוב לי להעביר לגבי הערכים היא שלאדם יש מטבעו מניעים הדוחפים אותו לקחת בחשבון את טובת המכלול. דבר זה אומר שאין צורך להמציא מוסר או כללי התנהגות מלאכותיים שיגדירו מהם הטוב והרע על מנת שאנשים יפעלו באופן הלוקח בחשבון את האחר מהם. כל מה שצריך לעשות הוא לחזק את התבטאותם של הערכים, וללמד אנשים אילו פעולות תואמות את הערכים הללו ואילו לא.
כיצד ניתן לעשות זאת?
ניתן ורצוי לפעול בשני כיוונים: חיזוק התבטאות הערכים והחלשת המכשולים להתבטאות הערכים.
המכשולים להתבטאות הערכים הם צרכים שאינם מקבלים סיפוק. לאדם שסובל, קשה מאוד להיות נחמד או לחשוב על אחרים ממנו. אם לאדם אין מה לאכול, אם מצבו הכלכלי קשה, ובאופן כללי יותר, אם הוא חווה רגשות שליליים רבים בחייו, מצבו ידחק הצידה את הביטוי של הערכים. הוא יהיה מרוכז לחלוטין בעצמו, ואף עשוי לספק את צרכיו באופן שפוגע באחרים.
אי לכך חברה הדואגת לצרכיה, לפחות הבסיסיים, של כלל חבריה היא חברה בה ערכים יוכלו להתבטא הרבה יותר.
את הערכים עצמם ניתן לחזק באמצעים חינוכיים כגון דוגמא אישית, התנסות בנתינה ועוד.
כמו כן, במקום ללמד אנשים ש-"לגנוב זה רע" או "לגנוב זה שגוי", ביכולתנו ללמד שגניבה גורמת סבל רב לאנשים. באופן זה אנו משיגים את אותה התוצאה של התנהגות חברתית ללא הצורך להציג רעיונות יחסיים (כמו טוב ורע) כאילו היו מוחלטים, או לקשר באופן מלאכותי בין התנהגויות למושג האמת, כאילו יש התנהגויות שהן "נכונות" והתנהגויות שהן "שגויות".
למעשה, כשאנו מנסים לבחון באמצעות הרגשות שלנו האם מעשה מסוים הוא מוסרי או אינו מוסרי, מה שאנו באמת מחפשים זה האם המעשה תואם את הערכים שלנו או לא. למשל כשאנו מנסים לקבוע האם הפלה הוא אקט מוסרי או בלתי מוסרי, אנו עושים זאת כי יש בנו דחף הרוצה להיטיב ולא לפגוע. רגש של אהבה, חמלה, אכפתיות וכדומה. אצל אחדים החיים (של העובר) נתפשים כתנאי החשוב יותר למילוי הערך, ואצל אחרים איכות החיים (של העובר ואימו) נתפשים כתנאי החשוב יותר למילוי הערך.
כמובן שברוב המקרים בהם אנו מדברים על מוסר השיקולים העולים בנו אינם רק שיקולים של ערך, אלא הרבה מאוד שיקולים של צורך ושל דפוסי מחשבה מסוימים עליהם חונכנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לענות לשאלות ענייניות לגבי הדברים שכתבתי, וכן מאוד אשמח לקבל נקודות מבט בונות והערות עליהם, על מנת שאוכל להרחיב את נקודות המבט שלי.