במאמר "מהי אלימות?" ראינו שאלימות במהותה היא חוסר כבוד. חוסר כבוד במובן של אי ראיית האחר כפי שהוא.
במאמר זה אני מזמין אתכם לצלול להבנת נושא האלימות הרבה יותר לעומק. אנו נראה כיצד אלימות באה לידי ביטוי במקומות בה מרביתנו כלל איננו חושבים שאלימות קיימת.
כמו כן נבין, לפחות בקווים כלליים, כיצד אנו יכולים לפעול באופן אחר, כזה שלא יהיה אלים ויבוא לידי ביטוי בתקשורת הרמונית עם האנשים סביבנו ועם עצמנו.
שני צדדים לאלימות
הדבר הראשון שברצוני להפנות אליו את תשומת לבכם הוא שאלימות יכולה להתפס או לא להתפס ככזו משני הצדדים. מצד האדם האלים ומצד האדם עליו מופעלת האלימות.
למשל תארו לעצמכם אדם שמקשיב כביכול לשיחתו של אדם אחר, אך למעשה אינו באמת מקשיב. האדם המדבר כלל אינו שם לב שהראשון אינו מקשיב לו, או שהראשון עושה עצמו מקשיב למרות שבפועל הוא עסוק במחשבותיו הוא.
אם האדם המדבר היה קולט שהאדם המקשיב כלל אינו מקשיב לו, הוא עלול היה לחוש את האלימות שבמעשה. הוא עשוי היה לחוש שהאדם ה"מקשיב" אינו רואה אותו ואינו מכבד אותו.
אך בפועל הוא חשב שהאדם הראשון מקשיב לו, וזה מילא אותו בהרגשה טובה על כך שמישהו מכבד אותו ונותן מקום לדבריו.
במקרה זה הפעולה הייתה אלימה, כלומר חסרת כבוד, אך היא לא נתפסה ככזו. להיפך, היא נתפשה כמכבדת ביותר.
ניתן לדמיין גם מצב הפוך, בו אדם מסוים מקשיב לאחר בהקשבה מלאה, אך האחר, מסיבותיו הוא חושב שהראשון אינו מקשיב לו. לדוגמא אם הצד המקשיב מהנהן בראשו כל כמה זמן, האדם המדבר עשוי לפרש זאת כהסכמה, אך גם עשוי לפרש זאת כהנהון אוטומטי ולא אותנטי.
במקרה זה הפעולה לא הייתה אלימה אך נתפשה ככזו.
אבחנה זו חשובה גם מסיבות עיוניות וגם מסיבות מעשיות.
מסיבות עיוניות יכולנו לשאול שאלה כמו, נניח שאדם א' מרעיף על אדם ב' מחמאות. הוא אומר לו שהוא מוצלח, מוכשר וכו'. אדם א' לא באמת רואה את אדם ב' כפי שהוא. הוא פשוט אומר לו דברים שנעים לו לשמוע, למשל כדי להתחבב עליו. האם זו תהיה פעולה אלימה?
קרוב לוודאי שנגיד שזו אינה פעולה אלימה. הרי אדם ב' לא מרגיש שהופעלה כלפיו כל אלימות. להיפך, הוא מרגיש מאוד מכובד. אך זה רק בגלל שאדם ב' מוצף ברגשות נעימים בעקבות הדברים שנאמרו עליו.
אם אדם ב' היה אדם רגיש יותר, הוא היה קולט שאדם א' לא באמת רואה אותו. לא באמת אכפת לו ממנו. הוא היה מרגיש שהדברים שאדם א' אומר אינם אותנטיים, והיה מרגיש שפעולותיו של א' הן אלימות.
ברמה המעשית האבחנה שציינו מעלה חשובה כיוון שהיא עוזרת לנו להבין שכדי למנוע אלימות לא מספיק רצון טוב. לא מספיק שאנחנו עצמנו נפעל באופן מכבד ובלתי אלים, עלינו גם לנסות להביא בחשבון כיצד האדם השני מפרש את הפעולות שלנו, ולנסות לפעול כך שהוא לא יפרש אותן בטעות כאלימות.
יתכן ובנקודה זו תשאלו "אז איפה הגבול? עד כמה אנו צריכים "לצאת מעורנו" כדי להתחשב באחר וכדי שהפעולות שלנו לא יהיו אלימות?".
חשוב להבין שאינם צריכים לעשות דבר. בתפישה אותה אני מציג אין נכון ולא נכון. אין דרך מסוימת שבה אתם "צריכים" לפעול. הכל תלוי במטרה שלכם ובמה משרת אותה.
ככל שחשוב לכם להפיץ הרמוניה בעולם ולצמצם אלימות תעשו את מה שדרוש כדי להשיג את המטרה שלכם. אך שימו לב שאין כל דרישה שתפיצו הרמוניה ואי אלימות.
אם יש לכם מטרה שכזו, מה טוב. אם אין לכם מטרה שכזו, אינכם צריכים לעשות דבר.
כמו כן יתכן שתגידו שהפצת הרמוניה ואי אלימות חשובה לכם עד מידה מסוימת, ושתהיו מוכנים להתאמץ לשם כך עד גבול מסוים אך לא מעבר לכך.
וזה בסדר גמור. כי אין בסדר או לא בסדר, נכון ולא נכון.
כל אדם והמיקום שלו. ככל שאדם מפותח יותר, הצורך בהפצת הרמוניה ואי אלימות מתעורר אצלו באופן טבעי.
תקשורת מקרבת
שימו לב שלגבי רבים מהעקרונות הללו, לקיחתם בחשבון או ישומם נראה בלתי מעשי. עשויה לעלות לכם השאלה כיצד בכלל ניתן לתפקד בעולם מבלי לבצע פעולות המכילות אלימות המתוארת על ידי עקרונות אלו?
למשל אני טוען שלדרוש ממישהו לעשות משהו, למשל לדרוש מילד לסדר את החדר זוהי אלימות.
סביר להניח שרבים מכם יתהו כיצד בכלל ניתן לתפקד אחרת?
לכן מראש אומר כמה דברים:
קודם כל אין כל צורך לתפקד אחרת. זה שפעולה היא אלימה לא הופכת אותה לטובה או רעה, לנכונה או שגויה. היא פשוט פעולה, כמו כל פעולה אחרת, שיש לה תכונות מסוימות ולכן השלכות מסוימות. אין שום דרישה שתשתדלו לתקשר ללא אלימות. עשו זאת רק אם אתם חושבים שזה יועיל לכם.
שנית, אינני בטוח שניתן תמיד לתקשר ללא גרימת אלימות. לפעמים אנשים יכולים להית במצב בו כל מה שתגידו להם יפגע בהם, גם אם כוונותכם הן הטובות ביותר והתקשורת שלכם מדויוקת ביותר.
יחד עם זאת למדתי שקיימות אפשרות לתקשר באופן שאיננו אלים אפילו במקרים שעשויים להראות בלתי אפשריים לפתרון ללא מידה זו או אחרת של אלימות.
בפרק זה אזכיר רק חלק מהעקרונות שניתן לישם על מנת לתקשר ללא אלימות. המטרה שלי בפרק זה איננה ללמד תקשורת מקרבת, אלא להביא להבנת האלימות והבנת העקרונות הגורמים לתקשורת להיות אלימה. מי שירצה ללמוד לעומק כיצד לתקשר ללא אלימות יוכל לעשות זאת דרך דרך מקורות העוסקים בכך.
כמו כן הדבר המעניין הוא שתקשורת מקרבת אינה דורשת בהכרח מילים אדיבות, טון קול רך, או הימנעות מלומר את מה שאנו חושבים מחשש שיפגע באחר. לפני הכל דרושים הבנה של עקרונות מסוימים ההופכים תקשורת לאלימה וידיעה כיצד ניתן לתקשר את אותו המסר בלעדיהם.
במילים "בניגוד לרצונו החופשי", אני מתכוון לכך שאדם פועל תחת אילוץ של מוטיבציה מסויימת כגון פחד, אשמה, מבוכה וכדומה, הסותרת ודורסת את המוטיבציה לפיה היה פועל אם לא היה תחץ אילוץ שכזה.
למשל אם ילד אינו רוצה לסדר את חדרו מרצונו החופשי, אך עושה זאת בשל פחד מעונש.
דריסה של הרצון החופשי יוצרת אצל האדם סבל, ולכן כל צורת תקשורת הגורמת לאחר או לנו לפעול נגד רצוננו החופשי היא אלימה.
צורות תקשורת אלו כוללות דרישה, איום, לעג, האשמה וכו'.
למשל, להגיד לאחר: "תסדר את החדר שלך עכשיו", או "תתבייש לך שאינך מסדר את החדר" או "אם לא תסדר את החדר לא תקבל גלידה".
שימו לב שלא רק התקשורת שלנו עם אחרים מלאה באלימות מסוג זה. פעמים רבות גם התקשורת שלנו עם עצמנו היא כזו. אנו מאלצים את עצמנו לפעול באופן מסוים בשל פחד אשמה וכדומה, תוך כדי שאנו מתעלמים ודורסים חלקים מסוימים בתוכנו שבכלל רוצים לפעול אחרת. אגב גם שידול ופיתוי יכולים להיות אלימות. למשל "אם תסדר את החדר תקבל גלידה". אותה המוטיבציה שלא רצתה לסדר את החדר לא נעלמה או השתנתה. היא פשוט נדרסה על ידי מוטיבציה חזקה יותר שהיא הרצון לקבל גלידה.
אמירה כגון "אנשים חייבים ללכת לעבודה" היא אמירה השוללת את האפשרות. אדם לא חייב לעבוד. אדם יכול לבחור לא לעבוד. יהיו לכך כמובן השלכות אך האפשרות קיימת. להגיד למישהו "אתה חייב לכבד את החוק", זה לשלול ממנו את האפשרות שקיימת לו, שהיא לא לכבד את החוק. ולכן שתקשרות שכזו לא רק שהיא שגויה, היא גם אלימה.
דמיינו שמישהו אומר לכם "אי אפשר לשקם פושעים. פושע ישאר פושע". בתגובה אתם אומרים לו: "אתה טועה, אפשר לשקם פושעים", האמירה "אתה טועה" היא אלימה.
מדוע היא אלימה? כי היא פוסלת את דעתו של האחר.
נסו לחשוב כיצד אתם מרגישים כשמישהו אומר לכם שאתם טועים? אינני מדבר על טענות שמראש אינכם בטוחים אם הן נכונות. אני מדבר על מסקנות שהסקתם במהלך חייכם ומצאתם שיש בהן אמת. כשמישהו אומר לכם אתם טועים אתם מרגישים מותקפים, כיוון שהוא פוסל את ההתנסות של החיים שלכם.
ברגע שאותו אדם יגיד "לדעתי אתם טועים", אמירתו כבר לא תרגיש לכם כל כך אלימה, כיוון שהוא נותן לכם את האפשרות להיות צודקים. אם לדעתו אתם טועים, הרי זוהי רק דעתו. הוא מכריז בכך שיתכן שהוא טועה.
6. אי הקשבה לאחר היא אלימות
כשאנחנו מבינים שאלימות היא אי ראיית האחר, קל לראות שהתעלמות מהאחר הוא ביטוי טהור של אלימות. חישבו שהייתם פונים אל מישהו ברחוב ושואלים אותו "סליחה אפשר לשאול משהו", ואותו אדם היה מסתכל עליכם לרגע ואז ממשיך הלאה מבלי להתייחס אליכם. כיצד הייתם מרגישים?
הייתם מרגישים שאינכם קיימים מבחינת אותו אדם. שמבחינתו אינכם אלא עצם.
כך שהתעלמות מהאחר היא אלימות מאוד קשה.
רמה עדינה יותר של התעלמות היא אי הקשבה. כלומר לאפשר לאדם להגיד לנו דברים אך מבלי להקשיב להם ולמשל בזמן זה לחשוב על דברים אחרים.
בו זמנית יש לשים לב שהקשבה היא יכולת. לא תמיד היא זמינה ולא תמיד ניתן להקשיב באופן מלא לאחר. לכולנו יש רמה זו או אחרת של קושי להתרכז, אז חשוב שלא תשפטו אדם שאינו מקשיב לכם וגם לא תשפטו עצמכם או תרגישו רע על כך שאינכם מצליחים להקשיב.
עם זאת כדאי לנסות ולשפר את יכולת ההקשבה, כי אם אחרים ירגישו שאתם מקשיבים להם ונמצאים איתם לחלוטין הם יחוו רגשות של קבלה ושל ערך עצמי גבוה.
בהקשר זה מצאתי נקודה מאוד עדינה וחשובה שקל לפספס אותה. הרבה פעמים אנו פוסלים את דבריו של האחר כדי לעודד אותו. למשל אם האחר אומר לנו "אני לא אצליח, אני כשלון" ובתגובה כדי לעודד אותו אנו אומרים "זה לא נכון, אתה מסוגל, אתה תצליח", במקרים רבים תמצאו שדבריכם פגעו בו קשות.
חשוב להבין שאחד הצרכים הרגשיים הבסיסיים ביותר של אדם הוא הצורך שיקשיבו לו. הצורך שיקשיבו לנו קשור ליכולת לקבל את עצמנו ולהרגיש בעלי ערך. ברגע שאמרתם לאותו אדם שמה שהוא אומר לא נכון, פסלתם את הרגשות והמחשבות שלו. גם אם עשיתם זאת מתוך רצון להטיב עימו הוא הרגיש שאינכם מקשיבים לו, כי אינכם נותנים מקום לאמת שהוא מבטא בדבריו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לענות לשאלות ענייניות לגבי הדברים שכתבתי, וכן מאוד אשמח לקבל נקודות מבט בונות והערות עליהם, על מנת שאוכל להרחיב את נקודות המבט שלי.