הודעת פתיחה


ברוכים הבאים לבלוג שלי,

מטרתו של בלוג זה היא לשתף אתכם בתובנות שרכשתי במהלך החיים בתחומים שונים. תובנות בנושא החיים שיפורם ושיפורו של העולם.
רוב המאמרים כתובים במבנה של תהליך לוגי. כלומר תהליך בו כל שלב מוביל לשלב הבא, ובצורה זו הוא מוביל את הקורא להבין את אותה התובנה שגיליתי.
אציין מראש שרכישת התובנות המוכלות במאמרים דורשת קריאה סבלנית וחשיבה רבה.
חלק מהמאמרים יופיעו בספר שאני מתכוון לכתוב בעתיד, לכן אשמח לקבל מכם שאלות והערות בונות שיסייעו לי לשפר את המאמרים, להפוך אותם לקריאים ומובנים יותר וכמובן, אם לדעתכם טעיתי במשהו, אשמח לשמוע.

אני מאחל לכם קריאה מהנה, מעניינת ומרחיבת אופקים...

יום ראשון, 1 במאי 2022

הנפש - תחושות, רגשות, מחשבות



במאמר זה נעמיק בהבנת סיווגי החוויות השונות שאנו מסוגלים לחוות. כזכור, את התוכן של התודעה אני מכנה בשם נפש (mind). חשוב לי לציין שאת התכונות השונות של התופעות הנפשיות יש ללמוד באמצעות הנסיון, כלומר באופן אמפירי. לתופעות הנפשיות יש תכונות רבות מאוד ואינני מכיר את כולם. בין התכונות שאני מכיר רבות מהן לא ניתנות להסבר לוגי עבור רבים מהקוראים, כיוון שככל הנראה לא יהיו להם ההתנסויות הנדרשות על מנת לפתח מהן את ההסבר הלוגי. תכונות אלו לא ניתנות ללימוד מהנסיון היום יומי, ודרושים תנאים מיוחדים כדי שניתן יהיה לצפות בתכונות אלו. אי לכך אסתפק בלתאר את התכונות הכלליות של התופעות הנפשיות.


התחושות

התחושות הינם כל הדחפים המגיעים מחמשת החושים (ראיה, שמיעה, מגע, טעם וריח) וכן דחפים פנימיים שמשדר הגוף, כגון כאב, טמפרטורה, זרימה, עקצוצים, גירוד, עייפות, רעב, מרץ, מחנק וכו'.

חלק מהתחושות הינן "מניעות" וחלק "נייטרליות".

ב"מניעות" אני מתכוון שהן מכילות כח המניע אותנו לפעולה. למשל רעב היא תחושה הכוללת כח מניע. היא מניעה אותנו לפעולה.
ישנן שני סוגי כוחות מניעים. אני מכנה אותם כח דחייה וכח משיכה.
כח דחייה הוא כח המניע אותנו להפסיק את התחושה. למשל כשאנו רעבים אנו רוצים שהרעב יפסק, ולכן אנו מחפשים אוכל. תחושות כאלו אנו מכנים בשם "שליליות" או "לא נעימות".
כח משיכה הוא כח המניע אותנו להמשיך את התחושה. למשל הגירוי בזמן אקט מיני היא תחושה "חיובית" או "נעימה" שאנו מעוניינים שתמשך עוד ועוד.
אני מכנה את כל התחושות הלא נעימות בשם "כאב", ואת כל התחושות הנעימות בשם "הנאה".

תחושות "נייטרליות" הן תחושות שאינן מכילות כח מניע. למשל הצבע האדום, או הצליל "דו".
לכשעצמן, הן אינן מעוררות בנו נו דחף כלשהו לגרום להן להיפסק או להמשך.


הרגשות

הרגשות הן דחפים פנימיים. כלומר הרגשות לא מתעוררים באופן ישיר כתוצאה מאינטראקציה של הגוף הפיסי עם העולם הפיסי (למשל אור, חום, מזון וכו'), אלא רק כתגובה משנית לתחושה או מחשבה.
למשל, אם יש מולנו אריה, לא יתעורר בנו רגש של פחד באופן ישיר. קודם תגיע תחושה המתארת את האריה (למשל מראה האריה או קול שאגתו), ובתגובה לתחושה יתעורר רגש הפחד.
ייתכן שקיימים מצבים בהם הרגשות יכולים להתעורר באופן ישיר ממגע עם העולם הפיסי, אך אני טרם נתקלתי בהם.

כמו התחושות, גם הרגשות מתחלקים לרגשות מניעים ורגשות נייטרליים, אם כי האבחנה ברגשות נייטרליים היא יותר קשה.

רגשות מניעים מסוג משיכה הם: אהבה, תשוקה, סקרנות, יופי, שמחה, גאווה ועוד.
רגשות מניעים מסוג דחייה הם: שנאה, תיעוב, פחד, כיעור, שעמום, בדידות, עצב, אשמה ועוד.

הרגשות הנייטרליים הם לרוב יותר עדינים ולכן יותר קשים לזיהוי. למשל, אמונה הינה רגש נייטרלי.
למשל אנו מאמינים שהשמש תזרח מחר. האמונה שהמחשבה "השמש תזרח מחר" היא נכונה, לכשעצמה אינה מעוררת בנו דחייה או משיכה. אין לנו צורך שאמונה זו תימשך או תפסיק.
יתכן ותגידו שדווקא יש לנו צורך, ואפילו גדול ביותר, לאחוז באמונה שהשמש תזרח מחר, ואתם תהיו צודקים, אך צורך זה אינו נובע מתוך רגש האמונה עצמו. הוא נובע מכך שהפסקת רגש אמונה זה יעורר מחשבות אחרות, כגון "אם השמש לא תזרח מחר האנושות תגיע לקיצה", ומחשבות אלו מעוררות בנו רגש של פחד.
כלומר הכח המניע אינו נובע מרגש האמונה, אלא מרגש הפחד.
נעמיק בהבנה של תופעת האמונה בפרק "מהי אמונה?".

תכונה נוספת ופחות ידועה של הרגשות היא שהן עשויים להכיל "מידע".
המידע שהרגשות מכילים לרוב איננו מידע שאנו יכולים להגדיר במילים, אך הוא מתאר לנו מציאות כלשהי.
האבחנה בתכונה זו של הרגשות אינה פשוטה, אך אנסה לתת מספר דוגמאות בתקווה שתצליחו בעזרתן להתבונן בתופעה לה אני מתכוון.

למשל, כל פעם שאנו רואים אדם כלשהו שאנו כבר מכירים אנו מרגישים שהוא "מוכר". כשאנו רואים אדם שאיננו מכירים אנו מרגישים שהוא "לא מוכר".
כנל לגבי מקום שבו היינו או לא היינו או חפץ שראינו או לא ראינו.
בנוסף לקלט החושי הויזואלי של האדם, המקום או החפץ, מתווספת לה הרגשה "מוכר" או לחילופין ההרגשה "חדש" או "זר". הרגשה זו ללא ספק קשור לזכרון שלנו של אותו קלט חושי, אך המידע שהיא מספקת הוא הרגשה. הוא איננו מחשבה.

דוגמא נוספת. האזינו ליצירה מוסיקלית כלשהי, נניח הסימפוניה התשיעית של בטהובן או רפסודייה בוהמית של להקת קווין. תוכלו להבחין שכל רגע ורגע, עם כל צליל וצליל, מתעוררים בכם רגשות שונים, שקשה לתאר אותם במילים. רגשות אלו מתארים "מציאות" כלשהי. הם מספקים לנו "מידע" על עולם שלם שלו תכונות מגוונות ומשתנות, שקשה להגדיר אותן במילים. המילים שיש לנו עבור רגשות, כגון שמחה, עצב, בדידות וכו גסות מידי כדי לתאר את הרגש המתעורר.
אגב, חלק מהרגשות הללו, ואולי אפילו כולם יהיו סובייקטיביים. כלומר כל מאזין יחווה רגשות שונים כלפי אותן יצירות. עם זאת המהות של הרגשות שהוא יחווה תהיה מהות של "מידע". כלומר הרגשות יתארו לו "עולם" עשיר ורב תכונות.

דוגמא נוספת היא בשינוי אווירה. מצאתי שאצלי הימים של חילופי עונה, מלווים ברגש מאוד מיוחד. למשל הגשם הראשון, יום האביב הראשון. או למשל כשאני הולך לים, במיוחד כשלא הייתי שם מזה הרבה זמן. ניתן להבחין ברגש מאוד עדין המתאר את האווירה בה אני נמצא.

הדוגמא אולי הכי טובה לכך שהרגשות מכילים מידע היא התבוננות באנשים. אם תסתכלו על אנשים שונים, ותהיו במצב נפשי שקט וחד מספיק, תוכלו להבחין שכל אדם שעליו אתם מסכלים מעורר בכם רגש מאוד ספציפי. הרגש הזה מתאר לכם ברגע אחד את אותו האדם. למעשה, אם לחבר שלי קוראים "ג'ון", אז כשאני מסתכל עליו הרגש שאני חווה ניתן לתיאור פשוט במילים "ג'ון", כי זהו רגש ייחודי שאני חווה שכשאני מתבוננן בו.

למעשה, התנסות נדירה שהייתה לי בעת מדיטציה מאוד עמוקה הובילה אותי לחשוד שבעצם כל תפישת המציאות שלנו מורכבת בבסיסה מרגשות עדינים. אך אעצור בנקודה זו, כיוון שמסקנה זו איננה רק התנסות נדירה עבור הקורא, אלא גם עבורי, ולכן קשה לי לחקור אותה.


המחשבות

בעוד התחושות מספקות לנו מידע על העולם הפיסי והרגשות מספקים לנו סוג של מידע פנימי כלשהו,
התפקוד הבסיסי של המחשבה הוא השוואה בין רכיבי מידע אלו וחיבור שלהן.

למשל, אם אנו מסתכלי עם שני תפוחים, השוואה בינהם והסקה מי משניהם גדול יותר זהו תפקוד של המחשבה.
המחשבה יכולה להשוות לא רק בין שני רשמים, אלא גם בין רושם לזכרון או בין שני זכרונות.
למשל אני יכול להסתכל על תפוח, להשוות אותו לזכרון של התפוח שאכלתי אתמול ולהסיק מי משניהם גדול יותר, טעים יותר, ירוק יותר וכו'.
המחשבה יכולה להשוות גם בין שני זכרונות. למשל בין זכרונות של שני תפוחים שאכלתי אתמול.

כמו כן המחשבה עוסקת גם בחיבור של רכיבי מידע.
למשל, אם אני שומע את המילים "חתול שחור", המחשבה תשלוף מהזכרון את המושג "חתול" ואת המושג "שחור" ותחבר אותם יחד לכדי תפישה של חתול שחור.
כך המחשבה מאפשרת את קיומו של התפקוד לו אנו קוראים "דמיון".

מהו מושג?

מושג הוא מחשבה המורכבת מאוסף של זכרונות של תחושות ורגשות המאוגדים תחת מילה.
למשל המושג "תפוח" מורכב מאוסף ההתנסויות התחושתיות והרגשיות שיש לנו לגבי תפוח.
למשל טעם התפוח, ריח התפוח, צורות וצבעים של תפוחים וכו. המושג תפוח יכול להכיל גם רגשות שהתחברו אצלנו למושג זה. למשל היופי של התפוח.
לבסוף המושג תפוח עשוי להיות מורכב גם ממחשבות נוספות שקשורות אצלנו לתפוח. למשל "תפוח גדל על עץ", "תפוח קונים בחנות" וכו'. מחשבות אלו בתורן גם הן שילוב של תחושות ורגשות.

המחשבה עצמה אינה מספקת לנו מידע ראשוני. המידע שהיא מספקת לנו הוא בעצם שילובים של מידע קודם שהיה ברשותנו.

את המילה "מושג", אנו בדרך כלל מייחסים למחשבה המקושרת באמצעות מילה. אך מילה אינה אלא סמל קולי. ניתן לאגד התנסויות תחת סמלים שאינם מילים.
לדוגמא מספיק להסתכל או לדמיין את סמל ויזואלי כגון הספרה 3 על מנת לעורר את המשמעות החבויה בו, מבלי בכלל לצורך להגות או לדעת איך הוגים את המקבילה מילולית שלו.
על מנת לקיים חשיבה אין צורך במילים וחלק מהתהליכים המחשבתיים שלנו אכן מתקיימים ללא מלים.

למחשבה אין כח מניע

למחשבות לכשעצמן אין כח מניע כמו לרגשות ולתחושות. אין למחשבות מוטיבציה משלהן.
לעיתים לעיתים מדברים על "המאבק בין השכל לרגש", לדוגמא הרגש רוצה לרקוד, אך השכל חושב שלרקוד זה מטופש.
לאמיתו של דבר מה שאנו מתארים זה מאבק בין שני רגשות.
הרגש שמתלהב לרקוד, ואל מולו רגש הסלידה מהריקוד, שהתעורר בעקבות המחשבה ש"ריקוד הוא דבר מטופש".


כדי להבין זאת טוב יותר, ניתן לתאר את תפקוד המחשבה כמקרינה תפישת מציאות.
למשל, כשאנחנו מתסכלים על אריה, החושים מקרינים לנו לתודעה מציאות מסויימת. אנו רואים ושומעים אריה שואג, וכתוצאה מכך מתעורר בנו רגש של פחד.
גם כשאנו נזכרים באריה או מדמיינים אריה, אנו מקרינים מציאות מסויימת על התודעה, ואם הזכרון או הדמיון שלנו מספיק טוב הוא יעורר רגש של פחד כאילו באמת ראינו אריה. לרוב עוצמת הפחד תהיה פחותה, כיוון שה"חיות" והדיוק של המציאות המדומיינת אינה זהה למציאות שמקרינים החושים.
לכן, המחשבה בעצם מקרינה תמונת מציאות על התודעה שלנו והרגש מגיב.
נניח והתעוררה בנו המחשבה "ריקוד זה מטופש", המחשבה לכשעצמה איננה מתנגדת לריקוד. היא רק מקרינה על מסך התודעה תפישת מציאות לפיה ריקוד זה דבר מטופש. מי שמתנגד לריקוד הוא רגש הסלידה המתעורר בתגובה לתפישת מציאות זו - היות והוא סולד מדברים "מטופשים".


מחשבה היא שלשה

מעניין לשים לב שכל מחשבה היא לכל הפחות שילוב של שלושה רכיבים. שני הרכיבים שאנו רוצים להשוות או לחבר בינהם, והיחס בינהם הם יושו או יחוברו.
למשל, השוואה בין שני תפוחים דורשת את התפוח הראשון, את התפוח השני ואת יחס ההשוואה (גודל, צבע וכו'). מחשבה "חתול שחור", היא חיבור של לפחות שלושה רכיבים. המושג "חתול", המושג "שחור" והיחס בינהם. הצבע השחור אינו נמצא מתחת לחתול, מאחורי החתול אלא יש לצבע השחור יחס מאוד מסוים לחתול.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לענות לשאלות ענייניות לגבי הדברים שכתבתי, וכן מאוד אשמח לקבל נקודות מבט בונות והערות עליהם, על מנת שאוכל להרחיב את נקודות המבט שלי.