הטעות האפיסטמולוגית

בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) ישנה הגדרה מקובלת ל"ידיעה".

הגדרה זו, המיוחסת לאפלטון אומרת ש: "ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה"

דוגמה: אדם שחוצה גשר רעוע מכיוון שהוא מאמין (האמנה) שהגשר לא יקרוס, אך אין לו תשובה לשאלה מדוע הוא חושב שהגשר לא יקרוס (הצדקה) לא יכול לדעת שהגשר הוא בטוח. גם אם הוא חצה אותו והגשר לא קרס. 

(מתוך הערך "תורת ההכרה" בויקיפדיה)

אני טוען, שהגדרה זו "איננה מספקת" על מנת לתאר טוב מספיק את מבנה ההכרה. אינני רוצה לקרוא לה "שגויה" היות שהיא נכונה באופן יחסי, אך לא באופן מוחלט. מצב זה יוצר אינסוף פילפולים פילוסופים ודיונים שהיו נמנעים מלכתחילה אם היינו מבינים את ההגדרה המוחלטת. כלומר הסיווג המדויק של התופעה הנדונה.

הבעיה בהגדרה זו היא שהיא מלאכותית. אסביר למה אני מתכוון בכך על ידי משל:

נניח שיש לנו עיזים וכבשים.

ללא ספק הסיווג ה"טבעי", ה"אמתי", כלומר המוחלט בינהם יהיה: אלו הן כבשים ואלו הן עיזים.

בא פילוסוף, רואה את בעלי החיים הללו ומחליט לסווג אותן לפי כמות הצמר שיש להן על הגוף. ולכן תהיה לו קבוצה אחת עם עיזים דלילות צמר - לקבוצה זו הוא קורא "עיזים". תהיה לו קבוצה שנייה עם עיזים עבות צמר וכבשים. לקבוצה השניה הוא יקרא "כבשים". 

קל לנו להבין שהפילוסוף לא באמת חקר לעומק, לא אסף נתונים, ולא מבין את ההבדל האמיתי בין עיזים לכבשים. הוא יצר סיווג המתבסס על הידע הקיים אצלו בראש. הסיווג שהוא יצר (כמות הצמר) הוא "מלאכותי". כלומר הוא לא הסיווג על פי התכונות המוחלטות של התופעה, אלא סיווג על פי תכונות יחסיות.

בשל היותו יחסי, סיווג זה יוצר בעיה נוספת:
על פי איזו אמת מידה מוחלטת ניתן לקבוע כמה צמר זה הרבה, וכמה זה מעט?
התשובה היא שאין אמת מידה שכזו, ולכן בסיווג שכזה אין הגדרה מוחלטת וברורה תמיד לשאלה מהי כבשה ומה היא עז. אדם אחד יחליט שלחיה אחת הרבה צמר ולכן היא כבשה, ואחר יחליט שהיא בעלת מעט צמר ולכן היא עז.

נחזור לאפיסטמולוגיה.


האמנה

נתחיל בחלק הראשון של ההגדרה. "ידיעה היא האמנה".

בתור התחלה אציין שמושג האמנה (belief) הובדל בצורה מלאכותית ממושג האמונה (faith).

למעשה שני המושגים מתארים את אותה תופעה נפשית בדיוק.

אין שום הבדל מהותי בין אמון באל לאמונה שהשמש זורחת בשמים.

באנגלית I believe in god משמעותו היא שאני מאמין שרעיון קיומו של אלוהים הוא נכון.

הביטוי I have faith in god, כלומר, יש לי אמון באלוהים, משמעותו שאני מאמין שהרעיון שיש לי לגבי טוב ליבו, או דאגתו של אלוהים הוא נכון.

אי לכך, מבחינתי אין צורך להשתמש במושג האמנה, כיוון שההבדל בינו לבין מושג האמונה הוא מלאכותי. אשתמש אם כן מכאן והלאה במושג אמונה.

אם כן, "ידיעה היא אמונה"

עד כאן זה מצוין. יש הבנה שבעצם כל ידיעה שלנו היא בסופו של דבר, אמונה.

הגדרה זו, אגב, גם היא אינה מספקת לחלוטין היות והיא לא מתארת תופעות שלתודעה יש מגע ישיר איתן.

(במילה "תודעה" אני מתכוון לחלק באדם שחווה את החוויות. הסבר מלא ניתן למצוא במאמר מהי התודעה)

למשל, אם אני חש כאב אני יודע שאני חש אותו. אינני צריך להאמין בכך. זאת מפני שאני חווה את הכאב בצורה ישירה. חווית הכאב, אם כן, הינה ודאית. היא אינה מוטלת בספק.

לעומת זאת עבור תופעות שלתודעה אין מגע ישיר איתן, למשל לכך שמישהו דרך לי על הרגל, ההגדרה "ידיעה היא אמונה", הינה מספקת ומוחלטת. אינני יודע אם מישהו אכן דרך לי על הרגל. ייתכן ואני חולם זאת, או שאני במטריקס. אני יודע שכואב לי ואני מאמין שמישהו דרך לי על הרגל.

אמיתית

כעת בואו נמשיך הלאה ונבחן את המושג "אמיתית" (כזכור: "ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה")

לטענתי השימוש במושג "אמיתית" איננו רלוונטי כאן, כי הוא יוצא מנקודת הנחה שלאדם היודע ניתן לדעת מה אמיתי. למשל, על פי ההגדרה האפיסטמולוגית המקובלת, ניתן להגיד שאם אדם מאמין, על סמך עדויות שונות (הצדקה) שהארץ היא כדור, סימן שהוא יודע שהיא כדור, היות והיא באמת כדור ולא, למשל קוביה.
אך האם אדם כלשהו יכול לדעת בוודאות שהארץ היא כדור?
נכון, יש לנו עדויות שונות, שטנו סביבה, צילמנו אותה, אך גם כשבני האדם האמינו שהארץ היא שטוחה היו להם עדויות לכך. הרי לכל מקום אליו הם הלכו הם ראו במו עינהם שהארץ תמיד שטוחה. מאור יותר הם גילו שהם טעו. אולי, בדרך שאיננו מצליחים לחשוב עליה כרגע, גם האמונה שהארץ היא כדור הינה טעות ונגלה זאת מאוחר יותר?
למעשה כל תופעה שאין לתודעה שלנו מגע ישיר איתה מוטלת בספק. יהיו לנו האישושים הטובים ביותר, אפילו הוכחה מתמטית, עדיין לא נגיע לוודאות מוחלטת לגבי אמיתות התופעה. תהיה לנו אמונה חזקה ומבוססת אך לא נוכל לדעת בודאות מוחלטת שהגענו לאמת.
אם אדם אינו יכול לדעת בוודאות מוחלטת מהי אמת, על פי איזו אמת מידה מוחלטת ניתן לקבוע שאמונתו היא אמיתית? 
לא ניתן.
ואם לא ניתן, אז גם לא ניתן לקבוע, על פי הגדרת הידיעה, שאדם יודע.

יתרה מכך, גם אם הייתה דרך לדעת מהי האמת המוחלטת שאל מולה ניתן יהיה לבחון את אמיתות האמונה, המושג אמיתי עצמו עשוי להיות מושג יחסי. למשל, אם אני מאמין שהרכב נוסע 200 קמ"ש, אך האמת היא שהוא נוסע 200.02 קמ"ש, האם ניתן לומר שהאמונה שלי אינה אמיתית?


הצדקה

כעת בואו נעבור לבחון את  השימוש במושג "הצדקה".

השימוש במושג "הצדקה" בהגדרה המקובלת לידיעה (כזכור: "ידיעה היא האמנה אמיתית שיש לה הצדקה") הופך את ההגדרה להגדרה יחסית ולכן לא מספקת כדי לתאר את התופעה.

אדם אחד טוען שאלוהים קיים על בסיס ממצא מדעי כלשהו והשני טוען לקיומו כי "הלב שלו אומר לו שזה כך".

האם האמונה של הראשון מוצדקת ושל השני לא?

על פי איזו אמת מידה ניתן לקבוע באופן מוחלט שמשהו הוא מוצדק ומשהו אינו מוצדק?

הטענה שאחד הוא מוצדק והשני אינו מוצדק הינה טענה מלאכותית. בדיוק כמו עם הכבשים והעיזים. לא ניתן להגדיר בצורה ברורה מתי משהו הוא מוצדק ומתי הוא לא. הצדקה הינה מושג יחסי.

הגדרה חדשה לידיעה

הראתי אם כן שההגדרה המקובלת לתיאור תופעת הידיעה הינה מלאכותית ויחסית.
חשבו, האם היה מספק אותנו להשתמש במתמטיקה הטוענת ש: 87 + 117 הם בערך 200?

אבל זה נכון. ניתן לומר ש 87 + 117 הם בערך 200. זהו תיאור יחסי של התופעה.  אך אין זה תיאור מוחלט.
כלומר הוא אינו מתאר בצורה מספקת את התופעה כי אינו נכון תמיד.

לסיכום כל מה שנאמר ברצוני לתת הגדרה חדשה, המבוססת על מושגים מוחלטים, כדי לתאר את התופעה, או יותר נכון התופעות שהפילוסופיה מגדירה במושג "ידיעה":

ידיעה מוחלטת הינה מגע ישיר בין התודעה לאובייקט. כל ידיעה על אובייקט שאין לתודעה מגע ישיר איתו היא למעשה אמונה.

ההגדרה המתוארת מעלה עשוי להעלות בנו קושי מסוים, כיוון שהיא שמה את כל האמונות באותה הרמה,
בעוד ההתנסות שלנו מראה לנו שיש הבדל מסוים בין אמונות שונות.

כדי לפתור את קושי זה יש צורך להבין מהי התופעה הנקראת אמונה, מהן התכונות המוחלטות שלה ומה הן התכונות היחסיות שלה. אעשה זאת כעת בתמציתיות*:

אמונה היא רגש שמאפשר לנו לחוות בביטחון מסוים את נכונות הרעיון (מחשבה) שיש לנו לגבי הדברים שאין לנו מגע ישיר איתם. 

לאמונה מספר מאפיינים יחסיים:

האמונה יכולה להיות נכונה יותר או פחות, כלומר בעלת מידת התאמה (קורלציה) גבוהה יותר או פחות לתכונות הדבר שאין לנו מגע ישיר עימו.

הרעיון בו אנו מאמינים ועוצמתו של רגש האמונה (כלומר עד כמה אנו מאמינים בנכונותו של רעיון זה) מבוססים על נתונים ומידע אישי (סובייקטיבי) שאספנו שניתן לכנותם בשם "הצדקה".

*הסבר נרחב יותר לשאלה "מהי אמונה" ניתן למצוא במאמר "מהי הוכחה" המופיע בקישור זה