הודעת פתיחה


ברוכים הבאים לבלוג שלי,

מטרתו של בלוג זה היא לשתף אתכם בתובנות שרכשתי במהלך החיים בתחומים שונים. תובנות בנושא החיים שיפורם ושיפורו של העולם.
רוב המאמרים כתובים במבנה של תהליך לוגי. כלומר תהליך בו כל שלב מוביל לשלב הבא, ובצורה זו הוא מוביל את הקורא להבין את אותה התובנה שגיליתי.
אציין מראש שרכישת התובנות המוכלות במאמרים דורשת קריאה סבלנית וחשיבה רבה.
חלק מהמאמרים יופיעו בספר שאני מתכוון לכתוב בעתיד, לכן אשמח לקבל מכם שאלות והערות בונות שיסייעו לי לשפר את המאמרים, להפוך אותם לקריאים ומובנים יותר וכמובן, אם לדעתכם טעיתי במשהו, אשמח לשמוע.

אני מאחל לכם קריאה מהנה, מעניינת ומרחיבת אופקים...

יום שני, 27 ביוני 2022

האם קיים ידע מובנה? (א-פריורי)


אחת השאלות הפילוסופיות הבלתי פתורות, נכון להיום, היא השאלה האם קיים בתוכנו ידע מובנה?

הרעיון של ידע מובנה, המכונה לעיתים בשם ידע ״א-פריורי״ (שמשמעותו בלטינית "ממה שבא קודם" או "מלפני החושים"), הוא ידע המובנה בתוך הנפש ואינו מגיע אליה מ"בחוץ", כלומר דרך החושים.

למשל, אחד המועמדים לידע א-פריורי הוא רעיון הסיבתיות.

אם אנחנו מסתכלים על העולם אנחנו רואים אירועים המתרחשים בסמיכות.

למשל אנחנו רואים שכל פעם (כמעט) כשאבן נזרקת על חלון הוא נשבר. אנו מסיקים שהאבן היא הסיבה לכך שהחלון נשבר.
אבל מהיכן מגיע הרעיון שהאבן היא הסיבה לשבירת החלון?
כמובן אנו אומרים ״אחרי שראינו עשר פעמים שאבן הפוגעת בחלון שוברת אותו, אנו מסיקים שהאבן היא הסיבה לשבירת החלון״, אבל מאיפה מגיע הרעיון שאירוע אחד הוא סיבה לאירוע שני?
כל מה שהחושים מספקים לנו הוא שאבנים נזרקות וחלונות שבורים הם מאורעות המופיעים בסמיכות, ושהאבן מופיעה לפני החלון השבור.
אך הם לא מספקים לנו את הרעיון של גרימה. את הרעיון שאחד מהמאורעות הוא הסיבה לשני.

אם כן מאיפה מגיע הרעיון של גרימה? אם לא דרך החושים, אז האם יתכן שהוא מובנה באופן כלשהו בנפש האנושית?

פילוסופים רבים דנו על רעיון הידע המובנה והציעו הסברים שונים.
אני סובר שידע מובנה קיים, אך שהוא אינו בהכרח הידע אותו חשבו פילוסופים אחרים לידע שכזה.

כדי לענות על שאלת קיומו של ידע מובנה חשוב שנגדיר היטב את השאלה.
כשאני מדבר על ידע מובנה אני מדבר על ידע שאינו נרכש דרך החושים.

הסיבה שאני משתמש בביטוי "ידע מובנה", ולא בביטוי הפילוסופי השגור "ידע א-פריורי", היא שהמשמעות שניתנה למילה "א-פריורי" שונה בין תקופות שונות ובין פילוסופים שונים.

למשל אצל פילוסופים מסוימים ידע "א-פריורי" הוא כל ידע שנרכש בתהליך דדוקטיבי, כלומר באמצעות הסקת מסקנות מתוך הנחות בסיס.
למשל אם אנו מניחים ש: 2=1+1 וגם  4=2+2 אז אנו יכולים להסיק ש: 4=1+1+1+1.
מסקנה זו אכן נבנתה מתוך הנחות הבסיס בתהליך יצירתי של המחשבה, ללא צורך במידע נוסף מהחושים, אך אין זה אומר שהנחות הבסיס עצמן לא נלמדו דרך החושים.
ואכן, כפי שהסברתי במאמר "טבעה של המתמטיקה", הידע ש: 2=1+1 הוא רעיון שאנו לומדים בילדות באמצעות התנסויות חושיות, כמו למשל לראות מבוגר המראה לנו חפץ, נגיד תפוח, ומכריז "אחד", מראה לנו עוד תפוח ומכריז "אחד", ואז מראה לנו את שני התפוחים ומכריז "שניים".

ידע מולד אינו בהכרח מובנה

אחת הגישות הנפוצות לחשוב על ידע מובנה היא לחשוב עליו כעל ידע מולד. כלומר אם יכולנו לדעת מה יודע תינוק שזה עתה נולד, ידע זה היה נחשב לידע מובנה.
לדעתי צורת חשיבה זו אינה נכונה מכמה סיבות:
ראשית החושים של העובר מתפתחים עוד לפני הלידה. אם תינוק שנולד יודע לזהות את הקול או הריח של אימו, אין סיבה לחשוב שלא רכש ידע זה באמצעות החושים שלו.
שנית גם ידע שנוצר טרם ההתעברות עשוי להיות ידע חושי.
מה הכוונה בידע שנוצר טרם ההתעברות?

אצל בעלי חיים אנו יכולים לראות ידע מולד נרחב. אנו מכנים ידע זה בשם אינסטינקט. סייח של ג'ירף שזה עתה נולד מנסה מיד לעמוד וללכת, ומצליח לעשות זאת תוך כמחצית השעה.
כיצד הוא יודע שעליו לעמוד וללכת, וכיצד הוא מצליח לעשות זאת כה מהר? (במיוחד בהתחשב בזמן שלוקח לתינוק אנושי ללמוד זאת)
קשה להאמין שהוא למד ותרגל הליכה בהיותו עובר ברחם, ולכן אחת ההשערות היא שהידע הזה טבוע כבר במבנה המוח שלו. כלומר הוא עובר בדרך כלשהי בהורשה.

כמו כן, אם ניקח בחשבון את האפשרות של גלגול נשמות, ונקבל עדויות של אנשים הטוענים שהם זוכרים את חייהם מגלגולים קודמים, גם כאן נגלה סוג של ידע שקיים אצלם עוד מלפני ההתעברות.

אך בשני המקרים אין סיבה לחשוב שבהכרח מדובר בידע שלא הגיע דרך החושים.
אם אינסטינקט הוא סוג של ידע העובר בהורשה, יתכן מאוד שאבות אבותיו האבולוציוניים של אותו ג'ירף למדו ללכת באמצעות הנסיון, ובשלב מסוים ידע זה הועבר, בדרך כלשהי, בהורשה לצאצאים.
אם אדם זוכר שבגלגול הקודם הוא היה איכר באימפריה הרומית, את הידע הזה הוא רכש דרך חושיו בגלגול הקודם, וידע זה נשמר באותו הזיכרון, אם נרצה, של הנשמה, העובר בין הגלגולים.
כלומר גם ידע שנוצר טרם ההתעברות עשוי להיות ידע שנרכש בשלב מסוים באמצעות החושים.

גישות פילוסופיות שונות לגבי ידע מובנה

פילוסופים שונים הציעו מספר גישות להסברת ידע שלדעתם אינו תוצר של החושים.
אפלטון למשל, הציע שידע מסוים, במיוחד רעיונות מופשטים כגון רעיונות מתמטיים, הוא בעל קיום ממשי ובלתי תלוי במחשבה האנושית. רעיונות כאלו כביכול קיימים במישור קיום נפרד (מציאות פלטונית) שהמחשבה שלנו ניגשת אליו ומשם לומדת ידע זה.
על פי גישה זו, למשל, הרעיון של קו ישר, או של הצורה משולש הם רעיונות בעלי קיום עצמאי. הם קיימים לא רק במחשבות של בני אדם.

פילוסופים אחרים כמו דקארט או עמנואל קאנט הציעו שישנו ידע המובנה בנפש האנושית עצמה, אותה הם כינו תבונה, או "הכרה טהורה". למשל דקארט טען שרעיון כמו קו ישר או משולש קיימים מראש בנפשו של תינוק שנולד, ללא צורך בלמידה שלהם. הוא קרא להן, אידאות טבועות מלידה.
קאנט שלל את אלו אך טען שרעיונות כמו "חלל", "זמן" ו"סיבתיות" הם מובנים ואינם נלמדים דרך החושים.

במהלך מחקרי אודות שאלת הידע המובנה מצאתי שאני מגיע למסקנות שונות ממה שהציגו הפילוסופים שהזכרתי, אך לפני שאציג את מסקנותי, בואו נסתכל בשני טיעונים כלליים יותר המציבים בסימן שאלה את
הגישות המצדדות בקיומו של ידע מובנה אותם הציגו פילוסופים כגון אלו.

  1. ראשית אנו יודעים מהניסיון שללא ניסיון חושי, ללא למידה, אדם אינו מכיר מושגים כגון קו ישר, משולש או פעולת החיבור. ילד שמעולם לא ראה משולש לא יבין מהו משולש ומהן תכונותיו בפעם הראשונה שיראה אותו. לפחות כך ניתן להסיק מהתגובות שלו.
    ילד שלא לימדו אותו ש: 2=1+1 לא ידע לספור, ויש דוגמאות לשבטים ילידיים שלא יודעים לספור, או לכול היותר יודעים לזהות כמויות של 3,2,1 ו- הרבה.
    אם רכישת הידע הזה דורשת התנסות חושית, זה מציב בסימן שאלה את הטיעון שהוא מובנה.

  2. אין שום דבר מיוחד בצורה משולש, או בצורה קו ישר. אם הידע אודות קו ישר קיים בנפש או באיזו מציאות פלטונית באופן מובנה מדוע שלא יהיה קיים גם הידע אודות קו עקום? אבל יש אינסוף סוגי קווים עקומים.
    כנ"ל, מה לגבי משולש שאחת הצלעות שלו אינה לגמרי ישרה אלא קצת עקומה? מדוע שצורה זו לא תהיה זכאית למקום של כבוד בנפש או במציאות הפלטונית?
    מה הופך משולש או עיגול למיוחדים, בעוד משולש שאחת מצלעותיו הוא קו עקום, למשהו אחר?
    כלומר, אם קיים ידע מובנה אינני רואה סיבה שהוא יהיה רק של צורות או מושגים מסוימים.
    אבל אם כל הצורות האפשריות בעולם, וכל המושגים האפשריים בעולם קיימים אצלנו או במישור קיום פלטוני באופן מובנה, אז מדוע יש לנו צורך בלמידה?
    על פניו היינו יכולים לשבת כל חיינו בחדר סגור וללמוד הכל באמצעות חשיבה בלבד.


מהם בעצם הטיעונים לכך שסוגי הידע שתוארו קודם הינם מובנים ואינם תוצר של החושים?
ובכן הטיעון המרכזי הוא שהמידע המגיע מהחושים אינו מכיל את את אותו הידע שנחשב למובנה.
למשל קאנט טען שאיננו יכולים לתפוס את המרחב בחושים. אנו יכולים לראות רק עצמים חומריים, ולכן האפשרות לחשוב על מושג כמו מרחב, המכיל את העצמים, צריכה להיות מובנית.
טענה דומה ראינו בתחילת המאמר ביחס לרעיון הסיבתיות.


ממה מורכב הידע?

לדעתי הבעיה העיקרית של הפילוסופים השונים שניסו לתאר ידע שאינו תלוי בחושים הייתה שהם אינם מבינים את מהות הידע אותו הם מתארים. כלומר הם לא באמת הבינו מהי המציאות המרכיבה מושגים כמו משולש, חלל, זמן, סיבתיות וכו'.
אני חושב שחקירה אינטרוספקטיבית היא בדיוק מה שיכול לשפוך אור על העניין.

בוא ניקח לדוגמא "משולש".
מהו בעצם משולש?
קודם עלינו לציין שאיננו מנסים להסביר מהו משולש פיסי, כמו הפאה של הפירמידה הגדולה במצרים או המבנה המרחבי של כלי הנגינה הקרוי משולש. אנו מנסים להסביר את המושג "משולש", את הרעיון "משולש".

המושג או הרעיון משולש הוא סוג של התנסות הקיימת בתודעה.

כפי שמצאתי עד כה, כל סוגי ההתנסויות הקיימות בתודעה שלנו משתייכות לאחד משלושה סוגים:

תחושות, רגשות ומחשבות.

כשאנו רואים משולש באמצעות העיניים, למשל כשאנו מסתכלים על פירמידה, אנו מתנסים בתחושה.
כשאנחנו מדמיינים משולש, אנו מתנסים במחשבה.
אבל מהי מחשבה?

כפי שתואר במאמר "הנפש: תחושות רגשות ומחשבות", מחשבה אינה אלא שילוב מורכב של תחושות ורגשות.

עשו ניסוי פשוט:
חישבו על משולש ובדקו מה היא ההתנסות שעולה לכם בתודעה.
נסו לעשות זאת בעצמכם, ולאחר מכן תמשיכו לקרוא. 

. . .  

אצלי למשל מה שמתעורר זו תמונה של מסגרת משולשת בצבע צהוב.
כמו כן לאחר שהצורה עולה בדמיון מתרחש אצלי זיהוי שלצורה זו שלושה קודקודים ושלוש צלעות.
אם אני ממשיך לחשוב על המושג משולש מופיעה לי במחשבה תמונה של המספר 180 ועולה המשפט "סכום זויות המשולש הן מאה ושמונים מעלות".

כעת כבר ניתן לשים לב לשני דברים.

  1. כל ההתנסויות שהתעוררו בי ביחס למילה משולש הן תחושות. 
    רובן הן תחושות ראיתיות, כלומר אני רואה בעיני רוחי תמונות.
    אחת מהן הייתה תחושה שמיעתית, כאשר שמעתי את המשפט "סכום זויות המשולש הן מאה ושמונים מעלות".כל התחושות הללו הן תחושות מוחלשות. הן לרוב לא ברורות כמו התחושות המגיעות מחוש הראייה או השמיעה, אבל הן בעלות אותו אופי.
    כלומר אנו יכולים לראות שהמחשבה שתיארתי איננה אלא תרכובת של זכרונות חושיים.

  2. ניתן גם לראות שמושג, למשל המושג "משולש", איננו "עצם" נפשי יחיד ונפרד, אלא רשת.
    כשאני שומע את המילה משולש, התודעה שלי שולפת באופן אסוציאטיבי, דרך הרשת האסוציאטיבית המקושרת למילה משולש, כל מיני התנסויות שנקשרו במילה זו.
    זה אומר שכשאני שומע את המילה "משולש" לא בהכרח מתעוררים בתודעתי כל התכונות הידועות לי אודות המשולש אלא רק כמה מהן. למשל ידוע לי שבמשולש יכולה להיות רק זווית קהה אחת, אך התכונה הזו לא הייתה זמינה לי באותו הרגע. הייתי צריך "לחשוב", שמשמעותו לחפור לעומק ברשת הקישורים המייצגת אצלי את המושג משולש, עד שלפתע הופיע אצלי במחשבה קול שאמר "במשולש יש זווית קהה אחת".

כלומר, אני טוען ש:


ידע איננו מורכב מעצמים מנטליים נפרדים

אלא מרשתות אסוציאטיביות


משולש עבורי שונה ממשולש עבור אדם אחר, וזה תלוי בניסיון שצברנו וקשרנו למושג משולש, תלוי באופן בו בנויה רשת האסוציאצית שלנו, ותלוי בחלק מרשת האסוציאציות שהופעל באותו הרגע שחשבנו על משולש.

תרגיל מעניין שביכולתכם לעשות כדי לזהות את האופן בו מורכב הידע אצלכם, הוא לקרוא ספר, רצוי ספר שקריאתו קולחת ושהבנתו אינה דורשת מכם מאמץ רב מידי, ותוך כדי הקריאה לראות מה עולה בתודעתכם בזמן שאתם קוראים כל מילה ומילה. אילו סוגי התנסויות אתם חווים? התנסויות אלו הן המשמעות שאתם מייחסים באותו רגע למילים שקראתם.


יצירת מושג החלל באמצעות החושים

בואו נראה כיצד ידע שנחשב למובנה הוא בעצם תוצר של החושים.
לצורך הדוגמא אקח את מושג החלל.
קאנט טען שמושג החלל הוא ידע מובנה, ולמעשה טען שזהו ידע שהכרחי שיהיה קיים בנו מראש על מנת שתהיה תפישה חושית כלשהי.
לדעתי הוא טועה.
אני מסכים שיש תנאים הכרחיים לתפישה. למשל החושים עצמם הם מובנים. איננו לומדים את היכולת להתנסות בצבע אדום, לשמוע צלילים או להריח ריחות.
אני משער שהתנסויות בסיס אלו מובנות לתוך התודעה האנושית או לתוך איברי החושים, אם כי גם במקרה זה, עד שלא נקבל את הגירוי המתאים מהעולם החיצוני, יתכן ולא נוכל להתנסות בהן.
למשל אם אור בתדר התואם את הצבע האדום מעולם לא היה מגיע לעיננו, יתכן ולא היינו מכירים את הצבע האדום, או במקרה של עיוורי צבעים, גם אם הם נחשפים לכל תדרי האור, הם אינם יכולים לראות, נניח, את הצבע האדום, היות והמבנה הפיסי של העיניים שלהם לא מבדיל בין אדום לירוק.
עם זאת לדעתי החלל הינו מושג מורכב הנוצר עם הנסיון, ולא רכיב בסיסי של התפישה.

בואו נראה כיצד אנו יכולים ללמוד את מושג החלל, מתוך התנסויות חושיות.

כפי שציינתי במאמר "הנפש - תחושות, רגשות, מחשבות", מושג אינו אלא אוסף התנסויות חושיות ורגשיות המקושרים באמצעות מילה, שבתורה היא תחושה קולית.
כיצד אנו יכולים לקשר למילה "חלל", את התכונות שאנו משייכים לחלל?
למשל, אחת התכונות המרכזיות שאנו משייכים לחלל היא שהוא מאפשר מיקום ותנועה בשלושה מימדים.
אם כן כיצד תכונות אלו נלמדות?

נתחיל עם זה שהחושים שלנו אינם תלת מימדיים.
אין שום מימד, אין שום כיוון, בטעם וריח.
חוש השמיעה מזהה עוצמות ותדירויות של קול. למיטב ידיעתי מה שמאפשר לנו לשמוע בתלת מימד הוא שהמוח לומד לפרש את הפרשי הזמנים והעוצמות בין הקולות ששומעות האוזניים ולקשר אותם לכיוונים ומרחקים.
התיאור המתמטי של הגדלים שחושים אלו מודדים נקרא סקלאר. יש להם איכות (מתוק, מסריח, הצליל דו… ) ועוצמה (קצת מתוק, מאוד מסריח…) אך לא כיוון.
חוש הראיה הוא דו מימדי. אנו רואים תמונות, ותמונות הן דו מימדיות.
המוח שלנו לומד לפרש את הדו מימד לכדי תלת מימד.
איך הוא עושה זאת? איך זה שאנו מפרשים את העולם כעולם תלת מימדי ולא דו-מימדי?

ובכן, אני מעריך שבעיקר בזכות התנועה. התנועה מתקיימת במרחב התלת מימדי. כשתינוק נע במרחב הוא רואה שכשעצמים מתקרבים אליו הם גדלים וכשהם מתרחקים ממנו הם קטנים.
כיצד הוא יודע שהם מתקרבים או מתרחקים אליו? מדוע הוא לא פשוט חושב שהם באמת גדלים וקטנים?
ככל הנראה כיוון שהוא מקשר את תחושות התנועה קדימה (שהיא תחושת המתח בשרירים בזמן שהוא זז קדימה) ואת העובדה שהוא מסוגל לגעת בחפץ שמתקרב אליו עם הגדילה של החפץ בשדה הראייה שלו. כך הוא יוצר לעצמו את התפישה של "קדימה" ו"קרוב".
כמו כן הוא מקשר את תחושת התנועה אחורה ואת העובדה שאינו מסוגל לגעת בחפץ המתרחק ממנו עם הקיטון של החפץ בשדה הראיה שלו ויוצר לעצמו את התפישה של "אחורה" ו"רחוק".
כלומר אנו יכולים לראות כיצד באופן זה כבר נוצרת תפישה של מימד העומק ושל תנועה על גבי מימד זה.
זהו כמובן הסבר מפושט. מן הסתם בתהליך התפתחות תפישת תלת המימד המוח לוקח בחשבון פרמטרים חושיים נוספים כמו ההבדל בין התמונה שכל עין משדרת, ההבדלים בין הזמן שלוקח לצלילים להגיע לכל אוזן וכן הלאה.

הנקודה המרכזית היא שאנו יכולים לראות שתפישת תלת המימד איננה מובנית. היא נרכשת על ידי הנסיון.
למעשה אני מאמין שאם מרגע שאדם היה נולד היו מחברים אותו למציאות וירטואלית בה תנועה במימד השלישי אינה מתאפשרת, הייתה מתפתחת אצלו תפישת מציאות דו מימדית.
יתרה מזאת, אני גם מאמין שניתן ללמד אדם לתפוש חלל ארבע מימדי, ובמידה מאוד מצומצמת הצלחתי בכך בעצמי. אך כדי לא לסטות מהנושא המרכזי, תוכלו לקרוא על כך במאמר נפרד.

הרגשות: ידע שאינו תלוי בחושים

ישנו ידע שאינו תלוי בחושים והוא הרגשות.
הרגשות שלנו, כולם, אינם מגיעים מהחושים. לפחות לא מחמשת החושים המוכרים לנו.
הרגשות שלנו מתעוררים בתגובה לחושים (או למחשבות, שגם הן בתורן זכרונות חושיים מורכבים) אך איננו מקבלים את הרגשות דרך החושים.
למשל, כשאנחנו רואים פרח אנו בסך הכל חווים תמונה. רגש היופי אינו חלק מהתמונה.
בנוסף לכך, רגש מכיל ידע.
תכונה זו של הרגשות פחות מוכרת ותיארתי אותה יותר לעומק במאמר "הנפש - תחושות, רגשות, מחשבות".
הדוגמה אולי הכי פשוטה שמצאתי כדי להמחיש תכונה זו היא הרגשת ה"מוכרות".
נניח שאנחנו באים למקום מסוים וחווים את הרשמים השונים של המקום.
אם נבוא למקום הזה שוב יקרה משהו מעניין. למרות שהרושם החושי יהיה זהה, אנחנו נחווה רגש שאומר "אני מכיר את זה". "הייתי פה".
זה בולט מאוד כשאנחנו פוגשים אדם ברחוב.
אם איננו מזהים אותו אנו מרגישים רגש של "זרות". אם אנו מזהים אותו אנו מרגישים רגש של "היכרות".

רגשות אלו, וכמוהם כל שאר הרגשות, אינם תוצר של הרשמים המגיעים מהחושים. 
יתכן והם מובנים בנפש האנושית. אינני יודע בוודאות. מה שידוע לי זה שעד כה כל הרגשות בהם התבוננתי עד היום היו תגובה פנימית לרושם חושי או מחשבה, אך לא תוצר ישיר של אחד החושים.

לסיכום חשוב לי להזכיר שהשאלה, האם קיים ידע מובנה, היא שאלה פילוסופית שלדעתי עדיין אין לה פתרון.
כפי שיכולתם לראות, את הדברים שכתבתי במאמר זה כתבתי בהסתייגות כלשהי, כיוון שהם מתארים את תוצאות המחקר שלי עד כה בנושא.
חקירת נושא זה דורשת התבוננות על תהליכים הרבה יותר עדינים מאלו שאנו מורגלים להתבונן בהם ולכן טרם הגעתי למסקנות ברורות.


קרדיט תמונה:

Education concept vector created by freepik - www.freepik.com